חיה גינצבורג

1917 - 2018

צבי גינוסר

?איך מסכמים 100 שנים

?איך מסכמים יותר מ 100 שנים של חיה

זו חיה שעלתה לארץ לגמרי לבדה

זו חיה שבנתה עצמה בעשר אצבעות

זו חיה שהיה חשוב לה להשלים הכל במהלך חייה

מהקמת משפחה אוהבת, עבודה לאורך שנים, התנדבות בלתי פוסקת וגולת הכותרת... לימוד ציור החל מגיל 90

חיה הקרינה כל חייה חיות, אהבה, נתינה לזולת והתעיינות בכל אדם

שמחת חיים, הסתפקות במועט וצניעות אישית איפיינו אותה תמיד

בחודשים האחרונים התאהבה שוב במגוון שירים ביידיש

השירים האלה גרמו לה להתנדנד בכסא לפי הקצב... ואפשר היה לראות על פניה העלאת זכרונות של בית אבא וילדות של לפני כ 100 שנים

מדי פעם כששמענו את א יידישע מאמא לא שמתי לב למילות הפזמון אולם עכשו בראיה נוספת הכל מתחבר

הפזמון אומר

א יידישע מאמא

הן טוב ממנה לא תדע

א יידישע מאמא

תמיד תרחיק ממך כל רע

כזו היתה חיה... לא היה טוב ממנה וכשהיית לצידה היא הרחיקה ממך רע

לחיה היה חשוב לסיים משימות

היה לה חשוב לסיים את פרק ההתנדבות במוקד 109 בגיל 100

הצעירה הנצחית... כשהיתה מתקשרת לבחורים ולבחורות הצעירים... כולם בגיל 80-90 חשבו שהיא בכלל בת 75

לך תגיד להם שהיא היתה יכולה להיות האמא שלהם

בכל שיחה ציינה את החיוב ותמיד דאגה להרגיע את המאזין כי בשיחה בשבוע הבא הוא או היא יווכחו כמה המצב טוב יותר...                    בדיוק כמו שחיה אומרת

לחיה היה כשרון טבעי להתחבב על אנשים זרים ומוכרים, קרובי משפחה ורחוקים

כל כך צעירה היתה שגם הנינים קראו לה... סבתא חיה

בשבועות האחרונים שהינו במחיצתה שעות וימים

אפשר היה לחוש בהרגשת הנינוחות שלה כאשר ראתה את בני משפחתה לצידה

נינוחות זו לוותה בחיוכים, באמירת תודה לפני לילה טוב ובתנועות ראש מצד לצד שאומרות:                                                                            ״אני יודעת לאן אני הולכת והלוואי שיכולתי להשאר״

לכל המשפחה היתה זכות ענקית לחיות, ללמוד, לקבל ותמיד להרגיש מהי אהבה ללא תנאי, ללא פסיק, ללא אבל

אמא נפטרה ביום שישי

זה היה ברור שכך יקרה כי גם אבא נפטר ביום שישי

רק שאמא עשתה זאת מוקדם יותר כי כנראה היה עליה להכין ערב שישי ושבת עם נחום

הזוג הנצחי הזה מתאחד עכשיו

הם לבטח מסתכלים על כולנו, על כולכם באהבה רבה

אמא, יש עוד משהו שרציתי לומר לך למרות שאני בטוח שאת יודעת

רציתי להגיד לך שהתברכת בשתי בנות מסורות... שושנה ודורית שהשקיעו כל מאמץ כדי להקל

התברכת בכלות, חתנים, נכדים ונינים שנחלצו לעזור ולחיות את ימייך האחרונים

ואני מבטיח לך שאילו יכלו... כל שמונת הנינים היו מצטרפים לרשימת המשמרות כדי לשמור ולהגן עליך

אומרים שאת האחרונה מדור ההורים שלנו

שרדת שנים, שרדת אתגרים ואפילו במאבק האחרון היה חשוב לך להפרד בריאה

התגברת על כל הבעיות הרפואיות שגרמו לך להגיע לבית החולים

וזכית להפרד מאיתנו ללא מחלה כרונית אחת

אם זו לא זכות מהי זכות

חייקה קראנו לה

חייקה, נוחי על משכבך בשלום

מעשייך הטובים במשך כל כך הרבה שנים עומדים לצידך בדרכך האחרונה

אוהבים ומתגעגעים

זכיתי בסבתא

דפנה שפון

.זכיתי בסבתא

.זכיתי בסבתא מדהימה

סבתא שלי היא בשבילי בית. היא איבדה את אימא שלה בגיל צעיר ואחר כך את אבא שלה ולא ממש היה לה בית. כשסבתא שלי הצליחה לעלות לארץ מפולין אחותה נשארה מאחור. היא עבדה וניסתה לחסוך כסף להביא אותה ומעולם לא הספיקה ואחותה נרצחה בשואה. עם משא כל כך כבד הכירה סבתא שלי את סבא שלי והם הקימו פה בית

סבתא שלי היתה אדם אוהב אדם. תמיד מחייכת ושמחה לאנשים. בכל גיל ובכל מצב תמיד דאגה להיות מאופרת ומטופחת, וגם בימיה האחרונים כשלא זיהתה אנשים תמיד היה לה אור בעיניים ושמחה לפגוש אדם. "תבואו לבקר אותי" הייתה מבקשת מאנשים שכבר לא ידעה מי הם

זכיתי בסבתא, שבילדותי תמיד היתה חמה ועוטפת. זכרונות מהבית במעלות דפנה. בתור ילדים חלק מהחופש הגדול היינו מבלים אצל סבא וסבתא וחיכינו לזה כל כך. אני זוכרת שהיינו באים לבקר אותה בעבודה במכון הסיבים- עד היום יש לי את הזכרון של הדלת עם צלילי הפעמונים, ההליכה על רצפת העץ הרועדת ובקבוקי הזכוכית המתנדנדנים על המדפים עם כל צעד

כשלמדתי באוניברסיטה העברית, בימי רביעי הייתי באה לישון אצל סבא וסבתא קבוע ומשם נוסעת בחמישי ללימודים. זה כבר היה טקס. סבתא תמיד נתנה לי תחושה של בית. היא היתה מפנקת אותי, כשנכנסתי למיטה היא היתה מביאה בקבוק מים חמים לרגליים, עוטפת את רגליי בשמיכת פוך, מכסה אותי ושמה  תה ליד המיטה. פינוק אמיתי. כל כך אהבתי בזמן המגורים שלי בירושלים להגיע בימי רביעי בלילה לישון אצל סבתא. היא תמיד ידעה לשים את עצמה בצד ולהיות שם לגמרי בשבילי

אחרי שסבא נפטר עברנו תקופה קשה. אט אט הרגשתי שסבתא מגלה את עצמה מחדש. מלהיות לגמרי בשבילו היא החלה להתפתח כאישה בזכות עצמה. בגיל 88 היא החלה לצייר, בפעם הראשונה בחייה, וממבט על הציורים בסלון שלה ניתן לראות את הכישרון והרגישות שהיו לה. היא אפילו זכתה לעשות תערוכה ולהציג את עבודותיה המדהימות

בבגרותי זכיתי להכיר את סבתא שלי יותר לעומק והיתה תקופה ארוכה שיצא לי להגיע בימי ראשון להיות עם סבתא.
ימי ראשון עם סבתא

היינו משחקות קלפים עם החברות שלה, מציירות קצת יחד ובעיקר מרכלות ומקשקשות כמו שתי נערות. זכיתי לשיחות מדהימות עם סבתא שלי. ועם כל שנותיה וניסיון חייה, לסבתא תמיד היה מעין תמימות נערית והיה אפשר לדבר איתה על כל דבר. כל כך נהנתי עם סבתא שלי שלפעמים הייתי מגיעה לישון במוצ"ש לפני כדי שיהיה לנו עוד ערב של ביחד

סבתא שלי היקרה, שחייה התחילו לא משהו הצליחה לייצר חיים מלאי משמעות ואהבה. על אף כל הדברים הקשים שעברה בחייה תמיד אהבה אנשים ואף פעם לא כעסה או נטרה טינה. מן תמימות נקיה כזו וראיית היופי בכל דבר

כשאני רואה את ההתגייסות המשפחתית בתקופה האחרונה אני יודעת שזו מורשת שסבא וסבתא השאירו לנו של חשיבות המשפחה. כל המהות של סבתא היה אימהי ואוהב על אף שאף אחד לא נתן לה את זה או לימד אותה בילדותה

.אני זוכרת שסבתא תמיד בילדותי וגם בבגרותי היתה מסתכלת לי בצלחת, רואה שאני אוכלת ומחייכת בסיפוק

היום אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים עם אותו חיוך, כשהילדים שלי אוכלים יפה מהצלחת, ואני יודעת סבתא שזה חלק ממך שנמצא בי לתמיד

סבתא, אני גאה להיות הנכדה שלך. נהנתי כל רגע להיות איתך ואני מודה לך על הדוגמא שהיוות עבורי מה זה להיות אישה חזקה אבל לא כוחנית, ואיך אפשר בכל גיל ללמוד ולהתפתח. וכמו שהקדשתי לך ציור בתערוכת ציורים לפני כמה שנים בנושא "אישה אמיצה", אני באמת חושבת שאת התגלמות המושג "אמיצה״

אז סבתא אל תדאגי לי יותר, אני מבטיחה שאוכל יפה מהצלחת ואגמור הכל

 אוהבת אותך ותודה שהיית סבתא שלי

הכי בר מזל במשפחה

נדב גינוסר

.במשך 11 שנה הייתי הילד הכי בר מזל במשפחה

.זה לא נושא לדיון, ללא שום ספק. זאת לא שאלה

.במשך 11 שנה, אני הייתי ההצעיר ביותר בקהילה

,במשך כל אורך שלטוני

.לא היתה אפילו דמות שתתפוס את מקומי

.רוזי וצביקה לפעמים התאכזבו

.מייקי ויעל בטוח התעצבנו

.ואורן אלון ודפנה כנראה שפשוט התמודדו.

.אבל אני תמיד הייתי זה לספק הם רצו

?מיכאל ויעל חוגגים מצווה? מה נקנה לנדב

?לנאדין יש יומהולדת? מה עם מתנה לנדב

?שושי ויאיר 25 שנה נשואים

?אולי נביא לנדב אוגרים

.סבתא חיה היתה ה”מפנקת” הראשית, כבוד שהיא חלקה יחד עם דורית

,מעלות דפנה בערב שישי

.עולים במדרגות וכבר מתחילים להריח

.מבחינתי? המרק שם רק בשבילי

,שלא תבינו לא נכון, כולם היו מוזמנים לאכול, אני מניח

.אבל האטריות? ושקדי המרק? הם היו שם אך ורק בגללי

,ב1998 הגלים החלו לרעוד בתוכי

.ולחישות על טוענת לכתר הסתובבו להם בראשי

.עידן חדש בא לדפוק על דלתי. אבל אני? אני המשכתי בשלי

.אף ילדה בשם אביה לא תתפוס את מקומי

.השקדי מרק של סבתא חיה עדיין היו שם אך ורק בשבילי

 ,ארבע שנים חלפו, ואני כבר לא מייצר את האדרנלין

.נצר חדש בשם שיראל נולדה לה בברלין

.סבתא חיה וסבא נחום היו מאושרים

!אבל להם יש מטרה, הם רוצים נינים

.אז משהו קרה קצת אחרי חודש מאי

.ולפתע הגיח הנסיך החדש - גיא

.אבל אחד זה לא מספיק, אז חיה נכנסה לפעולה

.היא ידעה שעליה לשכנע ולפעול במהרה

.עם כל ההמולה משהו קרה לשלטוני

.לפני שהבנתי מה קורה הגיעה גם לילי

,בום! טראח! וללא שום הודעה מוקדמת

.כס המלכות נלקח בצורה מאוד לא מרומזת

,מהר מאוד האיחולים הגיעו בטלפון ובדואר

.אבל לא בשביל לילי….. אלא בגלל זוהר

עמית, איתי, הראל, פולי, יעלה ותמרה

!זה לא נגמר עד שהאישה השמנה שרה

?מי בר המזל הבא? מי הוא שיקח לי את הבאסה

?האם זה יהיה אתה? האם זה יהיה אסא

.במשך 11 שנה הייתי הילד הכי בר מזל במשפחה

.במשך 11 שנה הייתי הצעיר ביותר בקהילה

,אבל מה זה משתווה למי שהיתה לאם, סבתא, סבתא רבתא ורעיה

.היום אני יודע שברת המזל היתה סבתא שלי. סבתא חיה